‏ייביתא-ישראל" כן קראו לעצמם יהודי אתיופיה במשך מאות ‏שנים, וכן גם הכירו אותם שכניהם הנוצרים. ייפלאשיםיי (גולים, פולשים, זרים, חסרי אדמה), ייקאילהיי (כנראה קשור למילה ייקהילהיי והתייחס להיותם קהילה של שומרי שבת: זהו גם שם הקלשון בעל שתי השיניים): "אטנ'קון" ("אל תיגע בי" - אזכור להקפדתם שלא לגעת ‏בגוי הנחשב לטמא)- כל אלו היו חלק מכינויי הגנאי שבהם ‏השתמשו הנוצרים בהתייחסם לשבט יהודי זה.

‏הגרסה האתיופית הנוצרית (שאינה מקובלת על רוב יהודי אתיופיה), כפי שהיא כתובה בספר ההיסטוריה הרשמי של מלכי אתיופיה הנוצרים (הייקברה נגסטיי) היא המתארת את הקשר בין מלכת שבא והמלך שלמה, ואת הולדת מנליק פרי אהבתם, המלך הראשון של אתיופיה מזרעו של שלמה המלך; אף שיש הגורסים שמלווי הפמליה אשר ציווה המלך שלמה להקים כדי להגן על מנליק בחזרתו לאתיופיה, הם הם אבות אבותיהם של יהודי אתיופיה.

‏לפי המסורת הרווחת בקהילת יהודי אתיופיה הרי הם צאצאיהם של גולי בית ראשון שהגיעו למצרים ולאחר מכן ירדו דרומה לסודאן עד שהגיעו להרים בצפון- צפון-מערב אתיופיה, ושל קבוצת יהודים שהגיעה מתימן (בשלבים מאוחרים יותר).

‏דיווחים כתובים על קיומה של קהילה יהודית באתיופיה הופיעו החל מהמאה .התשיעית (סיפורי אלדד הדני), דרך תיאורי בנימין מטודלה במאה ה-12 ‏ואגרות רבניות מהמאה ה-15 ‏ואילך (ר' ‏אליהו מפירארה, ר' עובדיה מברטנורא, הרדב"ז ורבים אחרים).

‏עדויות היסטוריות כתובות מצביעות על קיומה של ממלכה יהודית עצמאית שהתקיימה באתיופיה בהנהגתם של המלכה יהודית

7