| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
אס נביא בחשבון את העולם החברתי והתרבותי במסגרתו הוא גדל, ברור שהיהודי האתיופי לא היה מורגל לדפוס יחסים בלתי פורמלי הנהוג בארץ על אחת כמה וכמה עם זרים. לכן, בתחילה הוא הופתע כאשר זר ביקשנו לקרוא לו בשמו הפרטי ללא אחד מכנויי הכבוד שפורטו לעיל. הוא גדל בחברה המתבססת על שימוש שיטתי ונרחב בכנויי כבוד וצורות פניה מיוחדות כפי שתוארו .
הגס שברור שחלים שנויים בנושא זה בישראל, נותר משהו מגישה זו בקרב עולים רבים, ובמיוחד בקרב אלו שהתגוררו בכפרים ובקרב האוכלוסיה הבוגרת. מכאן שבשנים הראשונות לעלייה, כאשר מורה או עובד סוציאלי היה מבקש שיקראו לו בשמו (או בשמה) הפרטי, הוא היה יכול לבלבל בכך את היהודי האתיופי. יחס בלתי פורמלי זה, במקום לשפר את היחסים, היה בו כדי ליצור דוקא מחסומים ליחסי גומלין שוטפים, מכיוון שלדוגמא, תלמידים אשר נענו לבקשת המורה לקרוא לו בשמו הפרטי, רחשו לו פחות כבוד עקב כך. גס בתחום זה חלו שינויים והעולים י בעיקר הצעירים י למדו את מערכת הכינויים' או ליתר דיוק - העדר הכינויים, הקיימת בישראל, אולם שימוש מותאם של העובד בכינויים שהוצגו' יש בו כדי להקל במקצת את המפגש עם העולה המבוגר . 13 |
![]() |